אושו על מדיטציית הוויפסנה- Vipassana Meditation
שב בשקט והתחיל להתבונן בנשימה. הדרך הקלה להתבונן בה היא בפיתחו של האף.
כשהנשימה נכנסת, תרגיש את נגיעת הנשימה בפיתחו של האף- התבוננו בה שם. קל יותר להתבונן בנגיעה ולא בנשימה עצמה.
הנשימה נכנסת ואתה מרגיש אותה נכנסת. תתבונן בה. ואז עקוב אחריה. ברגע מסוים תמצא שהיא נעצרת. ליד הטבור היא נעצרת לרגע ואז זזה החוצה שוב.
תרגיש אותה נוגעת, יוצאת דרך האף. עקבו אחריה החוצה. ושוב בנקודה מסוימת הנשימה עוצרת לרגע קט. ואז מתחיל המעגל שוב.
שאיפה- עצירה- נשיפה- עצירה. ישנו מין פער בעצירה. פער זה הוא תופעה מסתורית בתוכך. כשהנשימה נכנסת פנימה או יוצאת החוצה ואז עוצרת אין תנועה...זאת הנקודה שאתה יכול לפגוש את האלוהי.
חשוב לזכור, אתה לא יוצר את העצירה. זה עוצר מעצמו. אם תעצור אתה מפספס את העיניין. זאת מכיוון שזה שעושה נכנס לתפקיד ואז זה שמתבונן נעלם. חשוב שלא תכנס לשום עשייה. אתה לא אמור לשנות את קצב הנשימה. אתה לא אמור לעשות את השאיפה או הנשיפה.
זוהי לא יוגה בה אתה עושה מניפולציה על הנשימה. אתה לא נוגע בנשימה בכלל, אתה מאפשר לזרימה הטבעית שלה. כשהיא יוצאת אתה עוקב אחריה וכשהיא נכנסת אתה עוקב אחריה.
ובמהרה, אתה תהיה מודע לכך שישנם שני פערים. בשני הפערים הללו נמצאת הדלת. בשני הפערים הללו אתה תבין, תראה שהנשימה עצמה היא לא החיים עצמם, אולי כמו אוכל לחיים אבל לא החיים עצמם. מכיוון כשהנשימה עוצרת אתה שם, לגמרי שם- לגמרי מודע. הנשימה עצרה, נשימה כבר לא שמה, ואתה נמצא שם.
ובזמן שאתה ממשיך בהתבוננות על הנשימה, מה שבודהה קרא לה וויפסנה, ממשיך להתבונן, מתבונן, לאט לאט אתה תראה שהפער מתעצם ונעשה גדול יותר.. לבסוף קורה שלרגעים הפער נשאר. הנשימה נכנסת ואז הפער...ולרגעים הנשימה לא יוצאת החוצה.
הכל נעצר. העולם נעצר, הזמן נעצר, המחשבות נעצרו. מכיוון כשהנשימה נעצרת, חשיבה היא בלתי אפשרית. כשהנשימה עוצרת לרגעים, חשיבה אינה אפשרית כלל מכיוון שתהליך החשיבה מצריך חמצן ותהליך החשיבה והנשימה שלך קשורות עמוק אחת בשניה.
כשאתה כועס לנשימה שלך יש קצב אחר. כשאתה מרוגש מינית יש לך קצב נשימה אחר, כשאתה בשקט קצב הנשימה שלך שוב שונה. כשאתה שמח קצב הנשימה שונה, כשאתה עצוב זה שוב שונה. הנשימה שלך משתנה עם מצב הרוח שמביאות המחשבות בראשך.
וגם ההיפך- כשהנשימה שלך משתנה, מצב הרוח בראשך משתנה. וכשהנשימה נעצרת המחשבות נעצרות. בעצירה זאת של המחשבות כל העולם עוצר מכיוון שהמחשבות שלך הם העולם. ובעצירה זאת אתה תדע לראשונה מהיא הנשימה בתוך הנשימה. החיים בתוך החיים.
חוויה זאת תשחרר אותך. החוויה תעשה אותך ער לאלוהים והאלוהים זה לא אדם אלא החוויה של החיים עצמם.
אושו.