" תגידי, את חושבת שיש אלוהים?
פצצה הוטחה בחדר. בגבות סמורות וגוף מכווץ הביטה בי ואמרה" :אסור
לשאול שאלות שכאלו. אסור! ודאי שיש אלוהים, והוא יכול להעניש
אותך".
נאלמתי דום. מאיפה צץ הפחד הזה פתאום?! מעולם לא שיתפתי בשאלה
שכזו אף אחד אחר ,אפילו לא את הורי. איזו אכזבה. החברה הכי טובה שלי
לא מבינה אותי. החלטתי מעתה לשתוק ולהשאיר תהיות שכאלו לעצמי.
בינתיים הסתפקתי בתשובה משלי: אין אלוהים עד שאראה, ארגיש או
אדע על קיומו בוודאות."
"יום אחד אני אמצא את האנשים שלי", שמעתי קול עמוק בתוכי מבטיח
בוודאות. הייתי קצת עצובה אבל קול זה היה מעודד. מה שמעניין הוא
ששנים רבות לאחר מכן שמעתי את מורי אושו משתמש באותן מילים:
"מצאתי את האנשים שלי".
לא תכננתי לנסוע להודו, לפחות לא באופן מודע. אבל...
"השנה היא 1978 . על המטוס לדלהי עולה אישה צעירה בתחילת שנות
ה- 20 לחייה עם תרמיל על גבה. בכיסה פתק שעליו רשום בכתב יד שם
של מלונית שנמצאת באזור השוק המרכזי בדלהי, הנקרא פאהר גאנג' -
הבאזר המרכזי Pahar Ganj - Main Bazar . זה כל מה שהיה לה.
חברים באמסטרדם הבטיחו לה שיהיו הרבה תרמילאים כבר במטוס והיא תסתדר
בקלות. עיניה שוטטו על פני כל הנוסעים במטוס, תרו אחרי חברים לדרך -
התרמילאים, אך לא מצאה אף אחד.
זה היה מטוס קוריאני מלא באנשי עסקים אסיאתיים.
לפתע היא התמלאה בפחד וחרדה, דמעות פרצו מעיניה
והיא רועדת כולה. מה עשיתי??? שאלה את עצמה.
האיש עם החליפה, העניבה והעיניים המלוכסנות שישב לצידה הביט בה
והציע לה כוס יין אדום.
"תודה", אמרה עם חצי חיוך מבויש כשהיא מנגבת דמעותיה.
היא אומנם לא נוהגת לשתות יין אבל המחווה שלו הביאה קצת חום לליבה.
כן, האישה הזאת הייתה אני".
"שער גן עדן או שער לגיהינום?
נהג הריקשה נעצר לפני שער עץ ענק ויפהפה, כולו מכוסה בגילופים
הנותנים לו מראה מהודר. "רג'ניש אשראם!" Rajneesh Ashram הכריז
הנהג. השער היה פתוח ומולי ניצב בחור גבוה ונאה עם זקן כהה ושיער
חלק ארוך ושופע. הוא לבש גלימה ארוכה בצבע בורדו והביט בי בעיניים
מאירות ורכות, " Welcome " ברוכה הבאה! הוא בירך אותי, מזמין אותי
במחוות יד להיכנס פנימה. פסעתי מספר פסיעות אל תוך האשראם, ומיד
מצאתי את עצמי מוצפת במין משב של אור, יופי ואנרגיה ויטלית. זה הגיע
אליי מכל הכיוונים ובייחוד נבע מאותם אינדיבידואלים שחלפו על פניי
בצאתם מתוך ה'בודהה הול' - אולם המדיטציה.
הסתחררתי לרגע, ואז מצאתי לי אבן גדולה בקרבת מקום, התיישבתי
ולקחתי נשימה עמוקה. זה היה כמעט יותר ממה שיכולתי להכיל. לפתע
פרצו מעיני דמעות של התרגשות עצומה, חזי התרחב וליבי הרגיש כאילו
עוד רגע הוא עומד להתפוצץ. תחושת אושר מילאה אותי. הרגשתי את
עצמי יושבת בתוך בועה ענקית ומחבקת, המזמינה אותי להתמוסס בתוכה.
'הגעתי הביתה' שמעתי קול לוחש בתוכי."
טנטרה
"כולנו יכולים לחוות את הטנטרה,
בתנאי שלא נתקע בתחתית הדרך וניפול למלכודת האובססיה המינית,
שיכולה לכלול בין השאר שימוש בפורנוגרפיה והתמכרות למיניות.
כך גם הנפילות להתמכרויות אחרות, כתחליף: אכילת יתר, מרוץ אחרי ואגירת כסף, וכדומה.
רבים נופלים פה! הרבה אנשים מכנים התמכרות למיניות בשם טנטרה,
כאשר טנטרה היא למעשה ההיפך מהתמכרות ,
היא דרך בה אנו צועדים מעבר להתמכרות.
טנטרה מתחילה בלב ומעודדת התמסרות טוטאלית לאהבה. "
קוסטה ריקה
"יום אחד, תוך כדי שוטטות בטבע סביב, אני שומעת לפתע קולות של אנשים לא מוכרים,
וקולטת שהם מכונסים סביב עץ ענק שחי כבר אולי מאות שנים, ושהיה בשטח של פאצ'ה ממה(קוסטריקה).
מיד חשתי שמשהו לא טוב עומד לקרות.
נגשתי אליהם, היה איתם גם חבר מפאצ'ה ממה, והבנתי ממנו שהם מתכננים לגדוע עץ זה בשביל עמוד חשמל.
לפתע הגיחה מתוכי צרחה, כמו של אם החשה שהולכים להרוג את בנה. "אבל למה, למה?" אמרתי להם.
"אין אפשרות לעשות זאת אחרת? למה קו החשמל אמור לעבור דווקא פה?"
טענותיי הגיעו לאוזניים ולב אטומים. איך זה שגם פה, במרחב של הג'ונגל הענק,
עם אנשים שאמורים להיות קצת יותר מודעים, יותר קשובים לחיים הרמוניים עם הטבע,
אירוע כזה יכול להתרחש? ראיתי שעוד רגע הם מרימים משור לגדוע את העץ ונמלטתי משם בוכייה."
לפרטים נוספים על הספר "התעוררות" ולרכישה
" תגידי, את חושבת שיש אלוהים?
פצצה הוטחה בחדר. בגבות סמורות וגוף מכווץ הביטה בי ואמרה" :אסור
לשאול שאלות שכאלו. אסור! ודאי שיש אלוהים, והוא יכול להעניש
אותך".
נאלמתי דום. מאיפה צץ הפחד הזה פתאום?! מעולם לא שיתפתי בשאלה
שכזו אף אחד אחר ,אפילו לא את הורי. איזו אכזבה. החברה הכי טובה שלי
לא מבינה אותי. החלטתי מעתה לשתוק ולהשאיר תהיות שכאלו לעצמי.
בינתיים הסתפקתי בתשובה משלי: אין אלוהים עד שאראה, ארגיש או
אדע על קיומו בוודאות."
"יום אחד אני אמצא את האנשים שלי", שמעתי קול עמוק בתוכי מבטיח
בוודאות. הייתי קצת עצובה אבל קול זה היה מעודד. מה שמעניין הוא
ששנים רבות לאחר מכן שמעתי את מורי אושו משתמש באותן מילים:
"מצאתי את האנשים שלי".
לא תכננתי לנסוע להודו, לפחות לא באופן מודע. אבל...
"השנה היא 1978 . על המטוס לדלהי עולה אישה צעירה בתחילת שנות
ה- 20 לחייה עם תרמיל על גבה. בכיסה פתק שעליו רשום בכתב יד שם
של מלונית שנמצאת באזור השוק המרכזי בדלהי, הנקרא פאהר גאנג' -
הבאזר המרכזי Pahar Ganj - Main Bazar . זה כל מה שהיה לה.
חברים באמסטרדם הבטיחו לה שיהיו הרבה תרמילאים כבר במטוס והיא תסתדר
בקלות. עיניה שוטטו על פני כל הנוסעים במטוס, תרו אחרי חברים לדרך -
התרמילאים, אך לא מצאה אף אחד.
זה היה מטוס קוריאני מלא באנשי עסקים אסיאתיים.
לפתע היא התמלאה בפחד וחרדה, דמעות פרצו מעיניה
והיא רועדת כולה. מה עשיתי??? שאלה את עצמה.
האיש עם החליפה, העניבה והעיניים המלוכסנות שישב לצידה הביט בה
והציע לה כוס יין אדום.
"תודה", אמרה עם חצי חיוך מבויש כשהיא מנגבת דמעותיה.
היא אומנם לא נוהגת לשתות יין אבל המחווה שלו הביאה קצת חום לליבה.
כן, האישה הזאת הייתה אני".
"שער גן עדן או שער לגיהינום?
נהג הריקשה נעצר לפני שער עץ ענק ויפהפה, כולו מכוסה בגילופים
הנותנים לו מראה מהודר. "רג'ניש אשראם!" Rajneesh Ashram הכריז
הנהג. השער היה פתוח ומולי ניצב בחור גבוה ונאה עם זקן כהה ושיער
חלק ארוך ושופע. הוא לבש גלימה ארוכה בצבע בורדו והביט בי בעיניים
מאירות ורכות, " Welcome " ברוכה הבאה! הוא בירך אותי, מזמין אותי
במחוות יד להיכנס פנימה. פסעתי מספר פסיעות אל תוך האשראם, ומיד
מצאתי את עצמי מוצפת במין משב של אור, יופי ואנרגיה ויטלית. זה הגיע
אליי מכל הכיוונים ובייחוד נבע מאותם אינדיבידואלים שחלפו על פניי
בצאתם מתוך ה'בודהה הול' - אולם המדיטציה.
הסתחררתי לרגע, ואז מצאתי לי אבן גדולה בקרבת מקום, התיישבתי
ולקחתי נשימה עמוקה. זה היה כמעט יותר ממה שיכולתי להכיל. לפתע
פרצו מעיני דמעות של התרגשות עצומה, חזי התרחב וליבי הרגיש כאילו
עוד רגע הוא עומד להתפוצץ. תחושת אושר מילאה אותי. הרגשתי את
עצמי יושבת בתוך בועה ענקית ומחבקת, המזמינה אותי להתמוסס בתוכה.
'הגעתי הביתה' שמעתי קול לוחש בתוכי."
טנטרה
"כולנו יכולים לחוות את הטנטרה,
בתנאי שלא נתקע בתחתית הדרך וניפול למלכודת האובססיה המינית,
שיכולה לכלול בין השאר שימוש בפורנוגרפיה והתמכרות למיניות.
כך גם הנפילות להתמכרויות אחרות, כתחליף: אכילת יתר, מרוץ אחרי ואגירת כסף, וכדומה.
רבים נופלים פה! הרבה אנשים מכנים התמכרות למיניות בשם טנטרה,
כאשר טנטרה היא למעשה ההיפך מהתמכרות ,
היא דרך בה אנו צועדים מעבר להתמכרות.
טנטרה מתחילה בלב ומעודדת התמסרות טוטאלית לאהבה. "
קוסטה ריקה
"יום אחד, תוך כדי שוטטות בטבע סביב, אני שומעת לפתע קולות של אנשים לא מוכרים,
וקולטת שהם מכונסים סביב עץ ענק שחי כבר אולי מאות שנים, ושהיה בשטח של פאצ'ה ממה(קוסטריקה).
מיד חשתי שמשהו לא טוב עומד לקרות.
נגשתי אליהם, היה איתם גם חבר מפאצ'ה ממה, והבנתי ממנו שהם מתכננים לגדוע עץ זה בשביל עמוד חשמל.
לפתע הגיחה מתוכי צרחה, כמו של אם החשה שהולכים להרוג את בנה. "אבל למה, למה?" אמרתי להם.
"אין אפשרות לעשות זאת אחרת? למה קו החשמל אמור לעבור דווקא פה?"
טענותיי הגיעו לאוזניים ולב אטומים. איך זה שגם פה, במרחב של הג'ונגל הענק,
עם אנשים שאמורים להיות קצת יותר מודעים, יותר קשובים לחיים הרמוניים עם הטבע,
אירוע כזה יכול להתרחש? ראיתי שעוד רגע הם מרימים משור לגדוע את העץ ונמלטתי משם בוכייה."
לפרטים נוספים על הספר "התעוררות" ולרכישה